אלון קמינר מסרב לעצור: מטיפול נמרץ ועד לבמת המצטיינים

ביום רביעי האחרון עלה אלון קמינר לבמת המצטיינים בפקולטה להנדסה ע"ש איבי ואלדר פליישמן באוניברסיטת תל אביב לקבלת תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול בהצטיינות.

עבור רוב הבוגרים זה היה רגע של סיום דרך; עבור אלון – לוחם מילואים ביחידת סנפיר, שנפצע אנושות במלחמת "חרבות ברזל" ועבר שיקום ממושך בארץ ובארצות הברית – זה היה ניצחון אישי יוצא דופן.

"לא הפסקתי ללמוד אפילו לרגע אחד": ההחלטה שלא לוותר

"מיד אחרי הפציעה, ובאופן לגמרי מודע, קיבלתי החלטה שיהיה מה שיהיה – אני ממשיך קדימה ולא עוצר, אפילו שלא הבנתי עד הסוף את המשמעויות של זה." 

גם כשחבר הודיע לו על ביטול הלימודים – על מנת למנוע חיוב כספי – הוא סירב לעצור: "זה עוד היה בתקופה שלא יכולתי בכלל לזוז, ואמרתי שבשום אופן אני לא מסכים, ושיבקש מייד לבטל את הביטול, וכך אכן היה."

נראה היה ששום אתגר לא יוכל לעצור את אלון מלסיים את התואר: "לא הפסקתי ללמוד אפילו לרגע אחד, עשיתי זאת גם בטיפול נמרץ וגם בארה"ב בזמן שאני נמצא בתהליך השיקום ובהתאמת פרוטזות." 

מה תרם להתעלותו של אלון על מצבו המאתגר? "רצון קשה מפלדה, משולב עם מוח גמיש, כזה שמתאים את עצמו לשינויים."

לאורך תקופת השיקום זכה אלון לתמיכה מקיפה מצד הפקולטה להנדסה ואנשי הסגל. מיד לאחר הפציעה התגייסו אנשי הסגל כדי לאפשר לו להמשיך בלימודיו, באמצעות למידה מרחוק, ליווי אישי והנגשת המעבדות.

^{אלון קמינר בטקס קבלת התואר}

"הדחף הפנימי להספיק, לעשות, ולנצח כל נסיבות חיים": הצטיינות מעבר לציונים

לדברי דקאן הפקולטה, פרופ' נעם אליעז, אלון מהווה סיפור השראה לכולם: "אדם שבחר בתקווה ולא בייאוש. העובדה שהוא מסיים את לימודיו בהנדסת תעשייה וניהול, ועוד בהצטיינות, היא עדות לעוצמת הרוח, לנחישות ולכוח הרצון הנדירים שלו."

לדברי פרופ' דן ימין, ראש המגמה להנדסת תעשייה וניהול: "גם לפני הפציעה אלון היה סטודנט מצטיין. לאחר הפציעה הקשה הבנתי שזו דרך חיים – הדחף הפנימי הבלתי מתפשר להספיק, לעשות, ולנצח כל נסיבות חיים. "

"סיפורו של אלון הוא הסיפור של דור הלוחמים המופלא שיש לנו. נתקלתי במקרים קשים מאוד של סטודנטים רבים החווים מצבים בלתי הגיוניים לאורך התואר; המחזורים האלו עושים את הלא ייאמן."

אלון, מצידו, נותן את הקרדיט לבית הספר להנדסת תעשייה ומערכות נבונות, כולל סגל המרצים וצוות המזכירות: "בלעדיכם לא הייתי מצליח. זו לא דעה, זוהי עובדה! תודה שהאמנתם בי ותמכתם." 

"חשוב לי לציין פה גם את הפצועים האחרים מלבדי, את אחיי המילואימניקים והמילואימניקיות, ואת אלה שנתנו הכול במלחמה והפכו למשפחות שכולות – אל תפסיקו להאמין לרגע."

הרגע שריגש את האולם כולו

לצלילי השיר "I Will Survive", קמו כ־1,500 משתתפים על רגליהם והריעו דקות ארוכות לאלון קמינר, ברגע שהפך לאחד המרגשים בטקס הענקת התארים של הפקולטה.

פרופ' דן ימין, ראש המגמה, הקדיש לאלון את השיר 'להאמין' של עידן רייכל, ובירך אותו, ואת כל בוגרות ובוגרי התואר, בשם כל קהילת האוניברסיטה על נחישותו מעוררת ההשראה לנצח ולהצטיין.